הלכה: כֵּיצַד מְאַייְמִין כול'. כֵּיצַד מֵאוֹמֶד. לֹא תֹאמְרוּ. רָאִינוּהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו וְסַייִף בְיָדוֹ. נִכְנַס לַחוּרְבָּה אַחֲרָיו. נִכְנַסְנוּ אַחֲרָיו וּמְצָאנוּהוּ הָרוּג. רָאִינוּהוּ יוֹצֵא וְהַסַּייִף מְטַפְטֶפֶת דָּם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי רוֹדֵף אַחַר אַחֵר נִכְנַס לַחוּרְבָּה. נִכְנַסְתִּי אַחֲרָיו וּמְצָאתִיו הָרוּג וְזֶה יוֹצֵא וְסַייִף מְנַטֵּף דָּם. אָמַרְתִּי לוֹ. אֶרְאֶה בִנְחָמָה שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין דָּמָךְ מָסוּר בְּיָדִי אֶלָּא הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת יִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיצד מאומד. שמא כך ראיתם ולא תאמרו וכו' וכהאי עובדא דשמעון בן שטח ואמר לו אין דמך מסור בידי שאע''פ שהיה שם עוד אחד שראה עמו מ''מ לא ראו גוף המעשה אלא מאומד הוא:
משנה: כֵּיצַד מְאַייְמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַייְמִין עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שְׁמַעְתֶּם אוֹ שֶׁמָּא אֵי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵינוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן כְּשֶׁהָרַג אֶת אָחִיו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ק֤וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַי֭ מִן הָֽאֲדָמָֽה׃ אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר דְּמֵי אָחִיךָ שֶׁהָיָה דָמוֹ מוּשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי בָעוֹלָם לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַייֵם נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ קִייֵם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבִּרְיוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִין אוֹמְרִים הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת יֵשׁ בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת 23b בְּחוֹתָם אֶחָד וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַייָב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָה֭ א֣וֹ יָדָ֑ע וְגו'. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וּבַֽאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן עונש כלל:
מה לנו לחוב. להיות מתחייבים בדמו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:
בשבילו נברא העולם. כלומר חשוב אני כעולם מלא לא אטרוד את עצמי מן העולם בעבירה אחת וימשוך ממנה:
מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת ואפי' על האמת:
מתני' כיצד מאיימין. שלא יעידו עדות שקר:
מאומד. שהדעת נוטה כן שזה הרגו כדמפרש בגמרא:
ומשמועה וכו'. אע''ג דגם בדיני ממונות לאו כלום הוא כדתנן בפרק דלעיל מ''מ אמרינן להו הכי להרבות בדברים ולאיים עליהן:
דיני ממונות. אם העיד שקר נותן ממון לזה שנפסד על ידו ומתכפר לו:
דבר אחר דמי אחיך. לפרש קרא בדבר אחר ולאו מן האיום הוא:
לפיכך נברא אדם יחידי. כל זה אומרים להן לפיכך נברא אדם יחידי להראותך שמאדם אחד נתיישב מלואו של עולם:
ושלא יהו המינין אומרין וכו'. וכל אחד ברא את שלו:
בחותם אחד. ברזל שהצורה חקוקה בו:
בחותמו של אדם הראשון. הוא צורת מין האדם:
לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם כול'. אָדָם נִבְרָא יְחִידִי בָעוֹלָם מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי אַב אֶחָד מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. אִילּוּ הָיוּ בְנֵי שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר. שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים. אָנוּ בְנֵי צַדִּיק וְאַתֶּם בְּנֵי רְשָׁעִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנו בני צדיק. לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כמו אתם בני הרשעים שמן הרשע יצאתם:
שלא יהו מתגרות זו בזו. אבא גדול מאביך:
וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כול'. לְהַגִּיד גְּדוּלַּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁמֵּחוֹתָם אֶחָד טוֹבֵעַ כָּל הַחוֹתָמוֹת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָ֑ם. וּמִפְּנֵי מַה שִׁינָּה פַּרְצוֹפֵיהֶן. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹפֵץ וְהוֹלֵךְ לְאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם. מַרְאֶה פָנִים וְדַעַת וְקוֹל. מַרְאֶה וְדַעַת מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. וְקוֹל מִפְּנֵי הָעֶרְוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ תֵינְתָא אוֹ חִיטְּתָא לָא דַמְיָא לַחֲבֵירָתָהּ. אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִיכָּנֵס תְּחִילָּה לְמִצְוָה. דָּבָר אַחֵר. לָמָּה נִבְרָא בָאַחֲרוֹנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה. כְּשֶׁמַּתְקִין הַסְּעוּדָה מַזְמִין הָאוֹרְחִין. כָּךְ חָ֭כְמוֹת בָּֽנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה. שֶׁנֶּאֱמַר יְֽי בְּחָכְמָ֥ה יָסַד אָ֑רֶץ וגו'. חָֽצְבָה֭ עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. טָֽבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָֽסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ. אֵילּו יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל צוֹרְכֵי הָעוֹלָם. מִי פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה. זֶה אָדָם וְחַוָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי פתי יסור הנה זה אדם וחוה. מקמיה דהאי קרא כתיב שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת וזה ג''כ נדרש על אדם וחוה שלאחר שהכין כל צרכיהן בראן אלא מי פתי וגו' מי פתאן לזה לאכול מן העץ הדעת חסר לב האשה שהיא חסר לב אמרו לו:
למצוה. לקדושת שבת:
וקול מפני הערוה. שאף בלילה לא תתחלף האשה לבעלה. אפי' תינתא או חיטתא לא דמיא לחבירתה. אין תאנה וחיטה של שדה ואילן זה דומין לשל אחר ומפני זה הטעם שלא יאמר כל אחד זה שלי הוא:
מראה ודעת מפני הגזלנין. מראה כדאמרן ודעת שאם יהא להן דעת אחת יודע מה בלב חבירו ויחפש מצפוניו ולוקח ממונו:
שלא יהא אדם קופץ וכו'. ולא יהיו מכירין אותו:
שנאמר תתהפך כחומר חותם. לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים וקרי ליה חותם ש''מ בחותם הן טבועין:
שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה כול'. כְּתִיב וַיַּֽעֲבוֹר הָֽרִנָּה֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה. מָהוּ הָרִינָּה. הֶירֵינֵי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וגו'. לְלַמְּדָךְ שֶׁאַף מַפַּלַּת הָֽרְשָׁעִים אֵינָהּ שִׂמְחָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך א' דיני ממונות
מה הרינה. דמשמע רנה הידועה מדלא כתיב רנה והלכך דריש הריני וכלומר הריני זו הנאמר במקום אחר באבוד רשעים רנה והיינו רנה לעולם כדכתיב בטוב צדיק תעלוץ קריה ובאבד רשעי' רנה ומסיים הש''ס לדרוש הפסוק דרנה אקריה קאי אבל הקב''ה בעצמו אינו שמח במפלת הרשעים וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ ואומרים אהודו לה' כי לעולם חסדו ולא נאמר בהודאה זו כי טוב ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום דטוב טוב היו אם היו חוזרין בתשובה לפניו יתברך:
הָֽיְתָה מִיתָתוֹ בַחֲמוּרָה וְהִתְרוּ בוֹ בַּקַּלָּה. יְכִיל מֵימַר. אִילּוּ הֲוָה יְדַע שֶׁמִּיתָתוֹ בַחֲמוּרָה לָא הֲוָה עֲבַד הָדָא מִילְּתָא. הָיָה מִיתָתוֹ בַקַּלָּהֹ וְהִתְרוּהוּ בוֹ בַּחֲמוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן בֵירִבִּי אִלָּעִאי שֶׁיַּעֲרִימוּהוּ בְּאֵי זֶה מִיתָה מֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה מיתתו בחמור' והן לא התרו בו אלא בקלה בהא פשיטא לן דלכ''ע לאו התראה היא מפני שיכול לומר אילו הייתי יודע שהוא עון חמור ומיתתו חמורה כל כך לא הייתי עושה לדבר הזה אלא הא דקמיבעיא לן אם מיתתו קלה היא והם התרו בו בחמורה אי אמרינן דקלה בחמורה מישך שייכא או לא וקאמר הש''ס דעל דעתיה דר' יודן דדריש בערמה שיערימוהו א''כ מאחר שהתרו בו בחמורה כבר הערימוהו אותו לידע שחייב אפילו חמורה וקבל עליו ומכ''ש שקיבל עליו התלה:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת. [וְכִי]G הַמֵּת מֵת. אֶלָּא לְהוֹדִיעוֹ בְּאֵי זֶה מִיתָה מֵת. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי אִלָּעִאי אוֹמֵר. וְכִֽי יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל רֵעֵ֖הוּ לְהוֹרְגוֹ בְעָרְמָ֑ה. שֶׁיַּעֲרִימוּהוּ בְּאֵי זֶה מִיתָה מֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ר''ש בן יוחי אומר וכו'. מכאן להתראה מן התורה דיומת המת כתיב וכי המת מת אלא ללמדך שצריך להתרות בו ולהודיעו באיזו מיתה הוא מת אם יעבור ויעשה זאת:
בערמה. משמע שיערימוה ויחכמוהו להודיעו באיזו מיתה הוא מת:
הִתְרֵיתֶם בּוֹ. מְנַיִין לְהַתְרָייָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר יִקַּ֣ח אֶת אֲחֹת֡וֹ. חֶ֣סֶד ה֔וּא. אָמַר רִבִּי בּוּן. קַיִן נָשָׂה אֲחוֹתוֹ. הֶבֶל נָשָׂה אֲחוֹתוֹ. חֶסֶד עָשִׂיתִי עִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִיבָּנֶה עוֹלָם מֵהֶן. כִּֽי אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מניין להתרייה. מן התורה ולקמן יליף לה מקראי ואיידי דאיירי בהני קראה מייתי לה להא דר' שמואל בר נחמן דדריש על האי קרא ואיש אשר יקח את אחותו וגו' וראה את ערותה וגו' חסד הוא ומהאי קרא ג''כ ילפינן להתראה דאטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר ואגב דריש לחסד הוא וגרסי' לה ביבמות פ' י''א הלכה א':
חסד עשיתי עם הראשונים. שהתרתי להם לישא את האחות דלא סגי בלאו הכי ועל שם עולם חסד יבנה:
מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. מֶה הָיָה. גּוֹי הָיָה אוֹ יִשְׂרָאֵל הָיָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶהֱרַג מִטִּיבֵּרִיָּא לְצִיפּוֹרִי חֲזָקָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכירין אתם אותו. ובעי הש''ס אם צריכין ג''כ להכיר את ההרוג אם עובד כוכבים היה או ישראל היה ואם גם על זה שואלין אותן:
נישמעינה מן הדא דאמר ר' יוחנן. אם נהרג בין טבריא לציפורי חזקה שישראל היה לפי שרוב ישראל מצוין שם אלמא דאין צריך לשאול אותן על זה אלא בכלל עדותן הוא דאם מעידין על זה שהרג את הנפש פשיטא דעל שהרג לישראל מעידין והיינו דקאמר ר' יוחנן דסומכין על חזקה דאי תימא שחוקרין אחר זה א''כ חזקה למה לי הא אנן על סהדותייהו סמכינן:
מְנַיִין לְשֶׁבַע חֲקִירוֹת. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוּמֵי רִבִּי אָחָא. וְדָֽרַשְׁתָּ֧ וְחָֽקַרְתָּ֛ וְשָֽׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן. אָמַר לֵיהּ. לָא תְהֵא קְרָא וַאֲזִיל אֶלָּא וְדָֽרַשְׁתָּ֧ וְחָֽקַרְתָּ֛ וְשָֽׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהוּגַּד לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵ֔ב. הֵיטֵב הֵיטֵב לִגְזֵירָה שָׁוָה. לִיתֵּן [לְ]G כָל אַחַת וְאַחַת שְׁמוּעָה שְׁאֵלָה דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי לָהּ. הֲווֹן תְּפִיסִין בְּחַד לֵיסְטֵיס דְּטִיבֵּרִיָּא אָֽמְרִין. כְּדוֹן קְטוֹל כְּדוֹן קְטַל. וּמְנַיִין לָזֶה שֶׁבַע חֲקִירוֹת. אִיסִּי אָמַר. כָּל זְמַן שֶׁאִילּוּ הָעֵדִים יְכוֹלִין לְהִזְדַּמֵּם עַל אוֹתוֹ הָעֵדוּת אֵין הַהוֹרֵג נֶהֱרָג.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודרשת וחקרת וגו'. והרי כאן שבעה תיבות ללמד על שבע חקירות:
לא תהא קרא אזיל. לא תהיה כקורא והולך ומונה את כל המקרא הזה דלא מכאן למדנו לשבע חקירות דא''כ תחשוב ותמנה גם הדבר ויהיו שמנה אלא מכאן הוא דלמדנו:
ודרשת וחקרת ושאלת היטב. הרי כאן ארבעה ושמעת ושאלת היטב עוד שלשה הרי כאן שבעה ומנין ליתן את האמור של זה בזה דילפינן היטב היטב לג''ש:
ליתן כל אחת שמועה שאלה דרישה וחקירה. כלומר כמאן דכתיבי כולהו בחדא ושדי שמועה ושאלה להכא ודרישה וחקירה ושאלה להכא והיטב היטב והרי כאן שבעה:
ר' יצחק מקשי לה. הוה קשיא ליה על אותן שבע חקירות שאמרו ולמדו מקרא דהא זימנין דלא צריכי להו שהרי אם היו תופסין ברוצח אחד מטבריא או מאיזה מקום ואומרי' עכשיו הוא שראינו שזה נהרג וזה ההורג וכי מנין לזה שבע חקירות דאין לנו לשאול לא באיזה יום ומכ''ש אינך שהרי בשעה זו אומרים שהרג והא שבע חקירות מקרא הוא דילפינן:
איסי אמר כל זמן וכו'. כלומר דאיסי מפרש דלא תיקשי דאע''ג דהאומרים עכשיו הרגו לזה מ''מ חוקרין אותן בכל שבע חקירות דגזירת הכתוב הוא דכל זמן שיכולין העדים להזדמם מכח החקירות הללו על אותה עדות אין ההורג נהרג על פיהן ואפי' אומרים עכשיו הרגו אם אינם יודעים באיזו שבוע הוא או שנה וחדש אין עדותן כלום שהן החקירות שהזמה תלויה בהן ולעולם חוקרין אותן בהן:
הלכה: הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת כול'. וְלֹא תַנִּינָן. בְּאֵי זֶה יוֹבֵל. שֶׁאֵין הַדָּבָר מָצוּי. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוּחַי אוֹמֵר. אַף בְּאֵי זֶה יוֹבֵל. וְקַייְמוּנָהּ בָּהוּא דְעָאַל וּבָהוּא דִנְפַק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ולא תנינן. בכלל החקירות באיזה יובל וטעמא לפי שאין הדבר מצוי שיהרג ביובל זה והעדים לא יבאו להעיד עד היובל האחר:
וקיימנוה. להאי ברייתא דר''ש בן יוחאי דמיירי בשנת החמשים שזה היובל נכנס וזה יוצא ושפיר שייך לשאול ולחקור גם על היובל ולהוסיף בחקירות ואע''ג דחוקרין באיזו שבוע וכו' כדי שתטרוף דעת עליהן:
משנה: הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת בְּאֵי זוֹ שָׁבוּעַ בְּאֵי זוֹ שָׁנָה בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵי זוֹ שָׁעָה בְּאֵי זֶה מָקוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵי זוֹ שָׁעָה 24a בְּאֵי זֶה מָקוֹם מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ וְהִתְרֵיתֶם בּוֹ. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֶת מֶה עָבַד וּבַמֶּה עָבַד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובמה עבד. באיזו עבודה בזבוח או בהשתחויה:
שואלין אותן את מי עבד. לפעור או למרקוליס:
העובד ע''א. אם העידו על העובד ע''א:
מכירין אתם אותו. שזה הוא שעשה ואם התריתם בו שלא יעשה ואין זו מן החקירות שמביאות לידי הזמה שיהו העדים נהרגין על זה אלא כשאר בדיקות הן ולעשות העדות מוכחשת אם לא יאמר האחד כדברי חבירו להיות עדותן בטילה וכן אם אמרו שניהם אין אנו מכירין אותו או לא התרינו בו ה''ז עדותן בטילה והוא והן פטורין:
ר' יוסי אומר. אין צריך אלא שלשה חקירות באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום דבהני תלת יכולין לבא לידי הזמה ואין הלכה כר' יוסי אלא אפי' אמרו העדים אמש הרגו או היום הרגו בודקין אותן בכל שבע חקירות כדי שתטרוף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:
באיזו שעה באיזה מקום. וכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:
באיזה יום. של שבת:
באיזו שנה. של שבוע:
באיזו שבוע. של יובל:
מתני' היו בודקין אותו. לאחר שאיימו עליהן היו בודקין כל עד ועד בפני עצמו בשבע חקירות וילפינן להו משבעה לשונות שנאמרו בתורה בחייבי מיתות ב''ד בעיר הנדחת כתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב הרי כאן שלשה דושאלת אינו מן המנין עד דכתב היטב בהדיה אבל ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא ומושאלת למדו ממנה בדיקות וגבי יחיד בע''ז כתיב והוגד לך ושמעת ודרשת היטב הא תרי הרי כאן חמשה ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב הא שנים אחרים וילפינן ליתן את האמור של זה בזה הרי כאן שבעה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source