Sanhedrine
Daf 23b
משנה: כֵּיצַד מְאַייְמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַייְמִין עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שְׁמַעְתֶּם אוֹ שֶׁמָּא אֵי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵינוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן כְּשֶׁהָרַג אֶת אָחִיו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ק֤וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַי֭ מִן הָֽאֲדָמָֽה׃ אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר דְּמֵי אָחִיךָ שֶׁהָיָה דָמוֹ מוּשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי בָעוֹלָם לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַייֵם נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ קִייֵם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבִּרְיוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִין אוֹמְרִים הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת יֵשׁ בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת 23b בְּחוֹתָם אֶחָד וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַייָב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָה֭ א֣וֹ יָדָ֑ע וְגו'. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וּבַֽאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃
Traduction
Pour signaler la gravité du témoignage en affaire capitale, on fait entrer les témoins et on leur demande s’ils n’admettent pas l’existence du crime pour probabilité, ou par ouï dire, ou par l’avoir entendu rapporter par un homme qui mérite confiance. On leur dit encore: Peut être ne saviez-vous pas que nous allons soumettre vos déposition à un examen minutieux. Sachez qu’il y a une grande différence entre un procès d’argent et une affaire capitale; dans le premier, on peut réparer la faute par une compensation pécuniaire; dans la dernière, on est responsable du sang de l’accusé et de celui de ses descendants. Ainsi de Caïn, assassin d’Abel, il est dit (Gn 4, 10): la voix '' des sangs '' de ton frère crie vers moi de la terre; le terme des sangs (au pluriel) vise ses descendants; selon une autre explication, son sang a été répandu sur le bois et la pierre. C’est pourquoi Dieu créa Adam seul (dont les descendants remplissent le monde entier), pour nous faire voir que celui qui sauve un seul être humain sauve un monde entier, et que celui qui perd un homme doit être assimilé à celui qui perd tout un monde. Ce fait que Dieu créa un seul homme eut pour but aussi de montrer que tous les hommes sont frères, et d’empêcher que personne ne pût se croire supérieur à un individu d’une autre nation, qui aurait été le descendant d’un autre père Adam. Ce fait peut encore servir de réfutation contre la doctrine des hérétiques qui admettent plusieurs divinités. Ceci montre la toute puissance du Roi des rois, très saint: les souverains font frapper dans un seul moule une grande quantité de pièces de monnaie qui se ressemblent toutes entre elles; tandis que le Souverain suprême, le Saint bénit soit-il, a fait dans le moule d’Adam tous les hommes de la terre, et personne n’est semblable à l’autre. Aussi chacun doit se dire que le monde entier a été créé pour lui (138)Selon Rashi, puisque l'on peut avoir une aussi nombreuse postérité qu'Adam, attachant une si haute importance à sa personne, on ne voudra pas se perdre par un seul crime.. Cependant vous, témoins, vous ne devez pas non plus vous taire, car celui qui a vu commettre un crime et ne le dit pas devant le tribunal, est coupable, selon le verset (Lv 5, 1): s’il est témoin du fait qu’il a vu ou qu’il connaît, etc. N’ayez pas peur non plus de la grande responsabilité du sang de l’accusé, car il est écrit: Si les méchants périssent, c’est une allégresse.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד מאיימין. שלא יעידו עדות שקר:
מאומד. שהדעת נוטה כן שזה הרגו כדמפרש בגמרא:
ומשמועה וכו'. אע''ג דגם בדיני ממונות לאו כלום הוא כדתנן בפרק דלעיל מ''מ אמרינן להו הכי להרבות בדברים ולאיים עליהן:
דיני ממונות. אם העיד שקר נותן ממון לזה שנפסד על ידו ומתכפר לו:
דבר אחר דמי אחיך. לפרש קרא בדבר אחר ולאו מן האיום הוא:
לפיכך נברא אדם יחידי. כל זה אומרים להן לפיכך נברא אדם יחידי להראותך שמאדם אחד נתיישב מלואו של עולם:
ושלא יהו המינין אומרין וכו'. וכל אחד ברא את שלו:
בחותם אחד. ברזל שהצורה חקוקה בו:
בחותמו של אדם הראשון. הוא צורת מין האדם:
בשבילו נברא העולם. כלומר חשוב אני כעולם מלא לא אטרוד את עצמי מן העולם בעבירה אחת וימשוך ממנה:
מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת ואפי' על האמת:
מה לנו לחוב. להיות מתחייבים בדמו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:
הלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן עונש כלל:
הלכה: כֵּיצַד מְאַייְמִין כול'. כֵּיצַד מֵאוֹמֶד. לֹא תֹאמְרוּ. רָאִינוּהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו וְסַייִף בְיָדוֹ. נִכְנַס לַחוּרְבָּה אַחֲרָיו. נִכְנַסְנוּ אַחֲרָיו וּמְצָאנוּהוּ הָרוּג. רָאִינוּהוּ יוֹצֵא וְהַסַּייִף מְטַפְטֶפֶת דָּם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי רוֹדֵף אַחַר אַחֵר נִכְנַס לַחוּרְבָּה. נִכְנַסְתִּי אַחֲרָיו וּמְצָאתִיו הָרוּג וְזֶה יוֹצֵא וְסַייִף מְנַטֵּף דָּם. אָמַרְתִּי לוֹ. אֶרְאֶה בִנְחָמָה שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין דָּמָךְ מָסוּר בְּיָדִי אֶלָּא הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת יִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת.
Traduction
Voici en quoi consiste la probabilité: Ne dites pas avoir vu l’homme une épée à la main entrer dans une ruine après quelqu’un, l’avoir suivi et y avoir trouvé un homme assassiné, puis l’accusé sortant ayant à la main l’épée encore rouge de sang. Ainsi, R. Simon b. Shetah s’écria un jour (139)Cf. ci-après, (6, 5).: je le jure par mon salut, j’ai vu un tel poursuivre un autre qui entrait dans une ruine; j’ai suivi le persécuteur, j’ai vu devant moi un homme tué, puis l’assassin sortait ayant encore à la main l’épée teinte de sang. Je lui ai dit: sur mon âme, tu dois être le meurtrier; mais ne j’y puis rien, et ton sang n’est pas à ma discrétion (faute d’une attestation directe). Aussi, celui qui connaît les pensées de chacun punira cet homme. Avant de sortir, il fut mordu par un serpent, et mourut.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיצד מאומד. שמא כך ראיתם ולא תאמרו וכו' וכהאי עובדא דשמעון בן שטח ואמר לו אין דמך מסור בידי שאע''פ שהיה שם עוד אחד שראה עמו מ''מ לא ראו גוף המעשה אלא מאומד הוא:
לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם כול'. אָדָם נִבְרָא יְחִידִי בָעוֹלָם מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי אַב אֶחָד מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. אִילּוּ הָיוּ בְנֵי שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר. שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים. אָנוּ בְנֵי צַדִּיק וְאַתֶּם בְּנֵי רְשָׁעִים.
Traduction
Adam a été créé seul'', afin que les familles ne se querellent pas ensemble (sous prétexte de supériorité), et cette réflexion se conçoit par à fortiori: si les enfants d’un même père se querellent parfois, à plus forte raison en sera-t-il de même des fils de 2 pères. Selon une autre explication, s’il n’y avait pas unité d’origine, les justes pourraient prétendre être les fils d’un homme juste et reprocher aux impies leur origine.
Pnei Moshe non traduit
שלא יהו מתגרות זו בזו. אבא גדול מאביך:
אנו בני צדיק. לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כמו אתם בני הרשעים שמן הרשע יצאתם:
וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כול'. לְהַגִּיד גְּדוּלַּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁמֵּחוֹתָם אֶחָד טוֹבֵעַ כָּל הַחוֹתָמוֹת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָ֑ם. וּמִפְּנֵי מַה שִׁינָּה פַּרְצוֹפֵיהֶן. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹפֵץ וְהוֹלֵךְ לְאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם. מַרְאֶה פָנִים וְדַעַת וְקוֹל. מַרְאֶה וְדַעַת מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. וְקוֹל מִפְּנֵי הָעֶרְוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ תֵינְתָא אוֹ חִיטְּתָא לָא דַמְיָא לַחֲבֵירָתָהּ. אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִיכָּנֵס תְּחִילָּה לְמִצְוָה. דָּבָר אַחֵר. לָמָּה נִבְרָא בָאַחֲרוֹנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה. כְּשֶׁמַּתְקִין הַסְּעוּדָה מַזְמִין הָאוֹרְחִין. כָּךְ חָ֭כְמוֹת בָּֽנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה. שֶׁנֶּאֱמַר יְֽי בְּחָכְמָ֥ה יָסַד אָ֑רֶץ וגו'. חָֽצְבָה֭ עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. טָֽבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָֽסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ. אֵילּו יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל צוֹרְכֵי הָעוֹלָם. מִי פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה. זֶה אָדָם וְחַוָּה.
Traduction
– ''Ceci montre la toute puissance du Roi des rois: à l’opposé des monnaies, les hommes formés dans le moule d’Adam ne se ressemblent pas (140)Cf. Avot de R. Nathan, ch. 4.''. Ainsi, il est dit (Jb 38, 14): Elle change comme l’argile peut changer d’empreintes; et Dieu a donné à chacun un autre visage, proswpon, afin qu’il ne puisse arriver à personne de s’emparer (sous le couvert de l’inconnu) de la femme de son prochain, ou de son champ. On a enseigné: Dieu a varié 3 objets dans l’homme, le visage, la pensée, et la voix. Le visage, pour le motif sus-énoncé (d’éviter des confusions); la pensée, afin d’éviter les vols (qui pourraient se produire si l’un connaissait la pensée de l’autre); la voix, pour éviter des unions illégitimes (la nuit). R. Isaac dit: même les figues ou le froment d’un champ ne ressemblent pas à ceux d’un autre champ (141)Afin que la premier venu ne puisse pas y prétendre.. L’homme a été créé le vendredi, afin qu’il commence la vie par une pratique religieuse (la sanctification du Shabat). Selon une autre explication, il a été le dernier être créé, par comparaison avec un roi qui donne un grand festin, invite des hôtes; de même il est dit (Pr 9, 1): La sagesse bâtit sa maison, qualification applicable à Dieu (142)Rabba à (Lv 11)., qui a ainsi construit le monde, selon ces mots (ib. 3, 19): L’Eternel a fondé la terre avec sagesse. Puis il est dit (ibid. 9, 1): Elle a taillé ses 7 colonnes; ceci vise les 7 jours de création. Elle a apprêté sa viande, elle a préparé son vin (ib. 2), allusion aux mers, aux cours d’eaux et à tous les besoins de l’univers. Elle a appelé ses servantes etc., disant: que celui qui est simple se retire ici (ib. 3, 4), allusion à la conduite d’Adam et Eve.
Pnei Moshe non traduit
שנאמר תתהפך כחומר חותם. לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים וקרי ליה חותם ש''מ בחותם הן טבועין:
שלא יהא אדם קופץ וכו'. ולא יהיו מכירין אותו:
מראה ודעת מפני הגזלנין. מראה כדאמרן ודעת שאם יהא להן דעת אחת יודע מה בלב חבירו ויחפש מצפוניו ולוקח ממונו:
וקול מפני הערוה. שאף בלילה לא תתחלף האשה לבעלה. אפי' תינתא או חיטתא לא דמיא לחבירתה. אין תאנה וחיטה של שדה ואילן זה דומין לשל אחר ומפני זה הטעם שלא יאמר כל אחד זה שלי הוא:
למצוה. לקדושת שבת:
מי פתי יסור הנה זה אדם וחוה. מקמיה דהאי קרא כתיב שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת וזה ג''כ נדרש על אדם וחוה שלאחר שהכין כל צרכיהן בראן אלא מי פתי וגו' מי פתאן לזה לאכול מן העץ הדעת חסר לב האשה שהיא חסר לב אמרו לו:
שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה כול'. כְּתִיב וַיַּֽעֲבוֹר הָֽרִנָּה֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה. מָהוּ הָרִינָּה. הֶירֵינֵי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וגו'. לְלַמְּדָךְ שֶׁאַף מַפַּלַּת הָֽרְשָׁעִים אֵינָהּ שִׂמְחָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
Traduction
– ''Les témoins ne doivent pas se taire ni omettre de dire ce qu’ils ont vu'', selon ces mots (1R 22, 36): la voix d’une proclamation passa au camp. Or, que signifie le mot de ce verset? C’est eirhnh (143)''V. Brüll, Jahrbücher, t. 1, p. 134, n. 8; supplém. Maguid, an 6, n° 38, p. 303.'', la paix. De même il est dit (2Ch 20, 21): En sortant devant l’armée, puis: rendez grâce à Dieu, afin d’indiquer par là que la chute des impies n’est pas un sujet de joie devant l’Eternel (144)''En réalité, Dieu change le sort des méchants; il ne s'en réjouit pas, mais leur pardonne.''.
Pnei Moshe non traduit
מה הרינה. דמשמע רנה הידועה מדלא כתיב רנה והלכך דריש הריני וכלומר הריני זו הנאמר במקום אחר באבוד רשעים רנה והיינו רנה לעולם כדכתיב בטוב צדיק תעלוץ קריה ובאבד רשעי' רנה ומסיים הש''ס לדרוש הפסוק דרנה אקריה קאי אבל הקב''ה בעצמו אינו שמח במפלת הרשעים וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ ואומרים אהודו לה' כי לעולם חסדו ולא נאמר בהודאה זו כי טוב ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום דטוב טוב היו אם היו חוזרין בתשובה לפניו יתברך:
הדרן עלך א' דיני ממונות
Sanhedrine
Daf 24a
משנה: הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת בְּאֵי זוֹ שָׁבוּעַ בְּאֵי זוֹ שָׁנָה בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵי זוֹ שָׁעָה בְּאֵי זֶה מָקוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵי זוֹ שָׁעָה 24a בְּאֵי זֶה מָקוֹם מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ וְהִתְרֵיתֶם בּוֹ. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֶת מֶה עָבַד וּבַמֶּה עָבַד׃
Traduction
On examine le témoin par 7 enquêtes, savoir: dans quel septennaire (agricole) d’années, il a vu le crime, quelle année de ce septennaire, quel mois de l’année, quel jour du mois, quel jour de la semaine, à quelle heure de la journée, en quel lieu. R. Yossé dit: on demande seulement le jour, l’heure, le lieu. On lui dit: -Reconnaissez-vous que cet homme a commis le crime? L’avez-vous averti de ne pas le faire (145)Ces 2 dern. Questions n'entraînent pas la conséquence de l'examen, de condamner à mort le témoin convaincu de faux.? S’il s’agit de l’accusation d’idolâtrie, on demandera: qui a-t-il adoré et par quoi?
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו בודקין אותו. לאחר שאיימו עליהן היו בודקין כל עד ועד בפני עצמו בשבע חקירות וילפינן להו משבעה לשונות שנאמרו בתורה בחייבי מיתות ב''ד בעיר הנדחת כתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב הרי כאן שלשה דושאלת אינו מן המנין עד דכתב היטב בהדיה אבל ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא ומושאלת למדו ממנה בדיקות וגבי יחיד בע''ז כתיב והוגד לך ושמעת ודרשת היטב הא תרי הרי כאן חמשה ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב הא שנים אחרים וילפינן ליתן את האמור של זה בזה הרי כאן שבעה:
באיזו שבוע. של יובל:
באיזו שנה. של שבוע:
באיזה יום. של שבת:
באיזו שעה באיזה מקום. וכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:
ר' יוסי אומר. אין צריך אלא שלשה חקירות באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום דבהני תלת יכולין לבא לידי הזמה ואין הלכה כר' יוסי אלא אפי' אמרו העדים אמש הרגו או היום הרגו בודקין אותן בכל שבע חקירות כדי שתטרוף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:
מכירין אתם אותו. שזה הוא שעשה ואם התריתם בו שלא יעשה ואין זו מן החקירות שמביאות לידי הזמה שיהו העדים נהרגין על זה אלא כשאר בדיקות הן ולעשות העדות מוכחשת אם לא יאמר האחד כדברי חבירו להיות עדותן בטילה וכן אם אמרו שניהם אין אנו מכירין אותו או לא התרינו בו ה''ז עדותן בטילה והוא והן פטורין:
העובד ע''א. אם העידו על העובד ע''א:
שואלין אותן את מי עבד. לפעור או למרקוליס:
ובמה עבד. באיזו עבודה בזבוח או בהשתחויה:
הלכה: הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת כול'. וְלֹא תַנִּינָן. בְּאֵי זֶה יוֹבֵל. שֶׁאֵין הַדָּבָר מָצוּי. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. אַף בְּאֵי זֶה יוֹבֵל. וְקַייְמוּנָהּ בָּהוּא דְעָאַל וּבָהוּא דִנְפַק.
Traduction
Parmi les question posées au témoin à titre d’enquête, on n’énumère pas le jubilé, car c’est un fait qui n’arrive guère (d’attester au bout d’un jubilé, ou 50 ans, un acte accompli au jubilé précédent). On trouve pourtant un enseignement disant que, selon R. Simon b. Yohaï, on s’enquiert aussi du jubilé. Il est admis qu’il s’agit là d’une époque (l’an 50) où un jubilé cesse et un autre recommence (la question alors a lieu d’être).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא תנינן. בכלל החקירות באיזה יובל וטעמא לפי שאין הדבר מצוי שיהרג ביובל זה והעדים לא יבאו להעיד עד היובל האחר:
וקיימנוה. להאי ברייתא דר''ש בן יוחאי דמיירי בשנת החמשים שזה היובל נכנס וזה יוצא ושפיר שייך לשאול ולחקור גם על היובל ולהוסיף בחקירות ואע''ג דחוקרין באיזו שבוע וכו' כדי שתטרוף דעת עליהן:
מְנַיִין לְשֶׁבַע חֲקִירוֹת. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוּמֵי רִבִּי אָחָא. וְדָֽרַשְׁתָּ֧ וְחָֽקַרְתָּ֛ וְשָֽׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן. אָמַר לֵיהּ. לָא תְהֵא קְרָא וַאֲזִיל אֶלָּא וְדָֽרַשְׁתָּ֧ וְחָֽקַרְתָּ֛ וְשָֽׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהוּגַּד לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵ֔ב. הֵיטֵב הֵיטֵב לִגְזֵירָה שָׁוָה. לִיתֵּן [לְ]G כָל אַחַת וְאַחַת שְׁמוּעָה שְׁאֵלָה דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי לָהּ. הֲווֹן תְּפִיסִין בְּחַד לֵיסְטֵיס דְּטִיבֵּרִיָּא אָֽמְרִין. כְּדוֹן קְטוֹל כְּדוֹן קְטַל. וּמְנַיִין לָזֶה שֶׁבַע חֲקִירוֹת. אִיסִּי אָמַר. כָּל זְמַן שֶׁאִילּוּ הָעֵדִים יְכוֹלִין לְהִזְדַּמֵּם עַל אוֹתוֹ הָעֵדוּת אֵין הַהוֹרֵג נֶהֱרָג.
Traduction
D’où sait-on qu’il faut 7 enquêtes? On le sait, enseigna Samuel l’ancien devant R. Aha, de ce qu’il est dit (Dt 13, 15): tu t’informeras, tu examineras, tu demanderas bien, et voici, c’est vrai, exact (verset dont le nombre des mots, en hébreu, est de 7). -Non, dit R. Aha, il ne faut pas lire tous les mots de ce verset pour atteindre ce nombre, mais le décomposer ainsi: ''tu t’informeras, examineras, et demanderas bien'', soit 4 termes; puis, cet autre verset (ib. 17, 4): si on te le dit tu l’entendras et du demanderas bien, soit 3 termes (= 7); la répétition de ce dernier terme bien, vise la comparaison du fait, disposant qu’en tous cas il faut l’audition, l’information, l’enquête, l’examen et la demande. R. Isaac objecta (contre le nombre précité): n’arrive-t-il pas parfois de ne pas en user, si p. ex. on prend un assassin de Tibériade, en disant: nous venons de voir la victime et le meurtrier? Or, en un tel cas, y a-t-il lieu de se livrer aux 7 enquêtes? Issi l’explique ainsi: aussi longtemps que les témoins peuvent être convaincus de faux à ce sujet, on n’exécute pas l’accusé (l’enquête pourra être suivie, à titre de contrôle).
Pnei Moshe non traduit
ודרשת וחקרת וגו'. והרי כאן שבעה תיבות ללמד על שבע חקירות:
לא תהא קרא אזיל. לא תהיה כקורא והולך ומונה את כל המקרא הזה דלא מכאן למדנו לשבע חקירות דא''כ תחשוב ותמנה גם הדבר ויהיו שמנה אלא מכאן הוא דלמדנו:
ודרשת וחקרת ושאלת היטב. הרי כאן ארבעה ושמעת ושאלת היטב עוד שלשה הרי כאן שבעה ומנין ליתן את האמור של זה בזה דילפינן היטב היטב לג''ש:
ליתן כל אחת שמועה שאלה דרישה וחקירה. כלומר כמאן דכתיבי כולהו בחדא ושדי שמועה ושאלה להכא ודרישה וחקירה ושאלה להכא והיטב היטב והרי כאן שבעה:
ר' יצחק מקשי לה. הוה קשיא ליה על אותן שבע חקירות שאמרו ולמדו מקרא דהא זימנין דלא צריכי להו שהרי אם היו תופסין ברוצח אחד מטבריא או מאיזה מקום ואומרי' עכשיו הוא שראינו שזה נהרג וזה ההורג וכי מנין לזה שבע חקירות דאין לנו לשאול לא באיזה יום ומכ''ש אינך שהרי בשעה זו אומרים שהרג והא שבע חקירות מקרא הוא דילפינן:
איסי אמר כל זמן וכו'. כלומר דאיסי מפרש דלא תיקשי דאע''ג דהאומרים עכשיו הרגו לזה מ''מ חוקרין אותן בכל שבע חקירות דגזירת הכתוב הוא דכל זמן שיכולין העדים להזדמם מכח החקירות הללו על אותה עדות אין ההורג נהרג על פיהן ואפי' אומרים עכשיו הרגו אם אינם יודעים באיזו שבוע הוא או שנה וחדש אין עדותן כלום שהן החקירות שהזמה תלויה בהן ולעולם חוקרין אותן בהן:
מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. מֶה הָיָה. גּוֹי הָיָה אוֹ יִשְׂרָאֵל הָיָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶהֱרַג מִטִּיבֵּרִיָּא לְצִיפּוֹרִי חֲזָקָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיָה.
Traduction
En demanda au témoin ''s’il reconnaît l’accusé'', devra-t-il aussi dire s’il s’agit d’un païen ou d’un israélite? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’a dit R. Yohanan: si la victime a succombé entre Tibériade et Sephoris, il y a présomption que le criminel est israélite (inutile donc de demander).
Pnei Moshe non traduit
מכירין אתם אותו. ובעי הש''ס אם צריכין ג''כ להכיר את ההרוג אם עובד כוכבים היה או ישראל היה ואם גם על זה שואלין אותן:
נישמעינה מן הדא דאמר ר' יוחנן. אם נהרג בין טבריא לציפורי חזקה שישראל היה לפי שרוב ישראל מצוין שם אלמא דאין צריך לשאול אותן על זה אלא בכלל עדותן הוא דאם מעידין על זה שהרג את הנפש פשיטא דעל שהרג לישראל מעידין והיינו דקאמר ר' יוחנן דסומכין על חזקה דאי תימא שחוקרין אחר זה א''כ חזקה למה לי הא אנן על סהדותייהו סמכינן:
הִתְרֵיתֶם בּוֹ. מְנַיִין לְהַתְרָייָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר יִקַּ֣ח אֶת אֲחֹת֡וֹ. חֶ֣סֶד ה֔וּא. אָמַר רִבִּי בּוּן. קַיִן נָשָׂה אֲחוֹתוֹ. הֶבֶל נָשָׂה אֲחוֹתוֹ. חֶסֶד עָשִׂיתִי עִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִיבָּנֶה עוֹלָם מֵהֶן. כִּֽי אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה.
Traduction
– ''L’avez-vous averti''? D’où sait-on que ce devoir existe (en allusion biblique)? D’abord, on peut le savoir, dit R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan (146)''(Yebamot 11, 1); ci-après, (9, 1); Siffri, sect. (Qedoshim 10, 11).'', de ce qu’il est écrit (Lv 20, 17): si un homme épouse sa sœur, etc., c’est un inceste; or, dit R. Aboun, la Bible insiste sur cette défense pour ne pas laisser supposer le contraire, en raison de ce que Caïn et Abel épousèrent (par exception) leurs sœurs. Aussi, le texte a-t-il ici le mot (à double entente) HE)D, inceste, mot qui d’ordinaire signifie grâce; en effet, c’était une grâce spéciale, accordée par le créateur aux premiers humains, de s’unir ainsi pour peupler le monde. Voilà pourquoi il est dit (Ps 89, 3): le monde sera bâti par Hésed, la grâce (de l’avertissement).
Pnei Moshe non traduit
מניין להתרייה. מן התורה ולקמן יליף לה מקראי ואיידי דאיירי בהני קראה מייתי לה להא דר' שמואל בר נחמן דדריש על האי קרא ואיש אשר יקח את אחותו וגו' וראה את ערותה וגו' חסד הוא ומהאי קרא ג''כ ילפינן להתראה דאטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר ואגב דריש לחסד הוא וגרסי' לה ביבמות פ' י''א הלכה א':
חסד עשיתי עם הראשונים. שהתרתי להם לישא את האחות דלא סגי בלאו הכי ועל שם עולם חסד יבנה:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת. [וְכִי]G הַמֵּת מֵת. אֶלָּא לְהוֹדִיעוֹ בְּאֵי זֶה מִיתָה מֵת. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי אִלָּעִאי אוֹמֵר. וְכִֽי יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל רֵעֵ֖הוּ לְהוֹרְגוֹ בְעָרְמָ֑ה. שֶׁיַּעֲרִימוּהוּ בְּאֵי זֶה מִיתָה מֵת.
Traduction
Ensuite, R. Simon b. Yanaï enseigne de déduire le devoir d’avertir le criminel, à l’aide de ces mots (Dt 17, 6): sur la déclaration de 2 témoins le mort mourra; la redondance de cette dernière expression vise le devoir du témoin d’avertir le criminel à quelle peine il s’expose. -On a enseigné que R. Juda b. Ilaï explique ces mots (Ex 21, 14): si quelqu’un agissant avec préméditation contre son prochain le tue par ruse; celle-ci vise la peine capitale dont le témoin doit faire part au meurtrier.
Pnei Moshe non traduit
תני ר''ש בן יוחי אומר וכו'. מכאן להתראה מן התורה דיומת המת כתיב וכי המת מת אלא ללמדך שצריך להתרות בו ולהודיעו באיזו מיתה הוא מת אם יעבור ויעשה זאת:
בערמה. משמע שיערימוה ויחכמוהו להודיעו באיזו מיתה הוא מת:
הָֽיְתָה מִיתָתוֹ בַחֲמוּרָה וְהִתְרוּ בוֹ בַּקַּלָּה. יְכִיל מֵימַר. אִילּוּ הֲוָה יְדַע שֶׁמִּיתָתוֹ בַחֲמוּרָה לָא הֲוָה עֲבַד הָדָא מִילְּתָא. הָיָה מִיתָתוֹ בַקַּלָּהֹ וְהִתְרוּהוּ בוֹ בַּחֲמוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן בֵירִבִּי אִלָּעִאי שֶׁיַּעֲרִימוּהוּ בְּאֵי זֶה מִיתָה מֵת.
Traduction
Certes, si le crime comporte le mode le plus grave de pénalité capitale, et le criminel n’a été averti que de la pénalité la moins grave, le fait est nul: le criminel peut arguer que s’il avait connu la gravité, il ne se serait pas exposé à la peine. Mais si la pénalité est en réalité peu grave, et le criminel a été averti qu’il commet un délit très grave, quelle sera la règle? Selon l’avis de R. Juda b. R. Ilaï, que la ruse consiste à avertir le témoin de la peine capitale qu’il encourt, l’avis, quoiqu’exagéré, produit son effet.
Pnei Moshe non traduit
היתה מיתתו בחמור' והן לא התרו בו אלא בקלה בהא פשיטא לן דלכ''ע לאו התראה היא מפני שיכול לומר אילו הייתי יודע שהוא עון חמור ומיתתו חמורה כל כך לא הייתי עושה לדבר הזה אלא הא דקמיבעיא לן אם מיתתו קלה היא והם התרו בו בחמורה אי אמרינן דקלה בחמורה מישך שייכא או לא וקאמר הש''ס דעל דעתיה דר' יודן דדריש בערמה שיערימוהו א''כ מאחר שהתרו בו בחמורה כבר הערימוהו אותו לידע שחייב אפילו חמורה וקבל עליו ומכ''ש שקיבל עליו התלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source